החלטה בתיק עמ"ת 39177-11-11

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים, ניסיון לשידול לגרימת היזק בזדון, הדחה בחקירה ואיומים. הפרשיה נשוא כתב האישום עניינה, הפסקת עבודתה של החברה בבעלות העורר והעסקת חברת שמירה אחרת אצל מי שנטען שהעורר סחט אותו באיומים. האישום הראשון נשוא כתב האישום עניינו, מעשים שבוצעו בחודש אוגוסט 2011, כאשר נטען שהעורר איים על בעל החברה שהעסיקה את חברת השמירה שלו, במידה ויעסיק חברת שמירה אחרת; האישום השני, עניינו עבירה שבוצעה לכאורה בחודש ספטמבר 2011, בהמשך לעבירה נשוא האישום הראשון, כאשר נטען שכאשר העורר היה עצור יחד עם מי שנחשד כזה שהעורר ביקש לשלוח אותו לפגוע במעסיק הקודם שלו, הוא שכנע אותו כי בחקירה יאמר שלא הכיר אותו ולא פגש אותו לעולם; באישום השלישי עניינו ניסיון לשידול לעבירת גניבה ואיומים, שבוצעה לכאורה בחודש אוגוסט 2011 ועניינה חברת שמירה אחרת בה הועסק העורר וגם משם פוטר.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובימ"ש השלום, לאחר שלא הייתה מחלוקת בעניין הראיות לכאורה וגם לא הייתה מחלוקת בשאלת עילת המעצר, דחה את החלופה שהוצעה - מעצר בית בביתו של העורר ברהט בפיקוח רעייתו ובפיקוח אחרים - והורה על מעצרו עד לסיום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

גם בפני לא נטען כי אין ראיות לכאורה בתיק החקירה, אם כי נתבקשתי לעיין במזכר אשר כביכול מגבש את העבירה נשוא האישום השני, היא העבירה של הדחה בחקירה, בטענה כי מדובר בראיות חלשות ובכל מקרה, לא כאלה המקימות עילת מעצר בעניין זה.

אולם עיקר הערר שבפני עניינו החלופה החדשה שהוצעה. בימ"ש השלום בחן את תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר, כפי שהדבר נעשה גם על ידי ב"כ הצדדים ובצדק קבע, שלמעשה אין המלצה, בסופו של דבר,לשחרורו של העורר. אולם, מהתסקיר ניתן ללמוד כי חרף רישום פלילי קודם בלא הרשעה בגין גניבת דלקים, אין לעורר הרשעות קודמות, הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי, שירת שירות צבאי ביחידה קרבית, נשוי ואב לבן, כאשר אשתו בהריון. העורר עסק לאחר שחרורו מהצבא בעבודות שונות ובעיקר באבטחה, ובשל קשיים כלכליים לא סיים לימודים אקדמאיים אותם החל.

התסקיר מפרט מצוקה רגשית קשה בעקבות המעצר (העורר מצוי במעצר מזה כחודשיים וחצי), ושרות המבחן התרשם כי בכל הנוגע להתנהלותו של העורר ולקשריו עם המשפחה, כמו גם לעבירות נשוא כתב האישום, הוא איננו מגלה הכל ונוהג בטשטוש.

אין לדרוש מנאשם בהליך מעצר, בטרם החלו שמיעת הראיות, וכאשר איננו מודה בביצוע העבירה, כי יודה בעבירה בפני שירות המבחן. הכחשת נאשם בשלב זה, איננה יכולה להיחשב כטשטוש העבירה הפלילית או אורח החיים הפלילי. ובענייננו, ניתן למצוא בתסקיר דווקא הודיה באותן עובדות המבססות את כתב האישום, אם כי העורר כופר בכוונה פלילית, דבר שכמובן יובא לפתחו של המותב שישמע את התיק.

מהתסקיר ניתן גם ללמוד, כי למעט אח אחד, משפחתו של העורר משפחה נורמטיבית.

אשר ליחסי העורר עם אביו, יחסים אשר גם הם הביאו את שירות המבחן להתרשמות, כי העורר מטשטש את יחסיו לגבי אורח חייו ומשפחתו, קיבלנו הסבר במהלך הדיון היום, ואין זה המקום לשוב על ההסבר.

גם שירות המבחן, בסיכום המלצתו תאר את העורר כאדם המנהל אורח חיים נורמטיבי עובר למעצרו.

בימ"ש השלום היה ער לתסקיר, אך סבר, ובצדק סבר כך, כי אין מקום להחזיר את העורר לחלופת מעצר בביתו. ביהמ"ש הסביר את מסקנתו זו וגם הסנגור קיבל מסקנה זו והציע בביהמ"ש חלופה חדשה. הסנגור הציע לשחרר את העורר לכפר מרוחק בצפון באחריות רעייתו, הוריה ואחיה. מדובר  במשפחה נורמטיבית, הרעייה נבדקה על ידי שירות המבחן ונמצאה ראויה ונדמה, כי הרחקתו של העורר, בתוספת של איזוק אלקטרוני תוכל לנטרל את מסוכנותו של העורר. אכן, דרך המלך היא, לבחון חלופה חדשה על ידי הערכאה הדיונית, אך משנמצא העורר כבר חודשיים וחצי במעצר, אינני סבורה שיש מקום להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא.

לענין זה, מצאתי לנכון לציין, כי האיומים שנטען שבוצעו על ידי העורר, לא בוצעו חרף העובדה שחברת השמירה שבאחריותו הוחלפה על ידי חברות אחרות. עוד מצאתי לנכון לציין, את עברו הפלילי של העורר שאינו מכביד והוא כולל, כאמור, רישום פלילי אחד ללא הרשעה.

לא אוכל שלא להתייחס להערה נוספת של בימ"ש השלום. ביהמ"ש ציין כי עבירות של סחיטה באיומים ניתן לבצע גם באמצעות הטלפון, כך שהנטיה תהיה שלא לשחרר מי שביצע עבירות שכאלה לבל יעבור את העבירות גם מביתו. גם אם ניתן להבין אמירה זו, הרי שכל מקרה לגופו, כל נאשם ונסיבותיו וכל עבירה ונסיבותיה. העבירה של סחיטה באיומים היא עבירה קשה המקימה לכשעצמה עילת מעצר, כפי שגם צוין על ידי בימ"ש השלום, אך במקרה זה התרשמתי שניתן להסתפק בחלופה שהוצעה.

אשר על כן אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

1.         מעצר בית מלא בבית משפחת הייא אזברגה, אשת העורר, בכפר כעבייה, בביתו של אביה - איברהים אבו סוויד.

2.         העורר יחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח.

3.         הייא אזברגה, רעיית העורר, מר איברהים אבו סוויד, גב' אמינה אבו סוויד ומר חמזי אבו סוויד יחתמו ערבות צד ג', כל אחד מהם על סך 50,000 ש"ח. תנאי מתנאי הערבות שאחד מהערבים יהיה צמוד לעורר 24 שעות ביממה.

4.         העורר יהיה באיזוק אלקטרוני אשר יוסדר בתוך 10 ימים מהיום.

5.         העורר יפקיד סך של 20,000 ש"ח.

6.         מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד העורר.